הקולות שבגוף | Studio Intimacy

תערוכת יחיד – דגנית ארטמן | אוצרות – דר מוספיר

באמצעות מבט אינטימי, ייחודי ומלא רגישות על מרחבי הסטודיו והבמה של עולם המחול, התערוכה הקולות שבגוף | Studio Intimacy, מציעה להתבונן על חוויות מהחיים עצמם: הריחוק והקירבה, הפְּגִיעוּת, האתגרים והמאבקים, רגעי החסד והתקווה.

הדיאלוג החשוף שנוצר בין המצלמה לבין הרקדנים.ות דרך התנועה, נטפי הזיעה, הנשימה והחשיפה בחזרות ועל הבמה, מכניס את הצופה לעולם פיזי-רגשי עשיר ומלא כנות.

דגנית ארטמן (ילידת 1964, רמת השרון), היא אמנית-צלמת. ארטמן עסקה במחול מעל 30 שנה, עד שפציעה חמורה אילצה אותה להיפרד מהפרק המשמעותי הזה בחייה.

בשנים האחרונות שבה ארטמן לאהבה ישנה שלה: הצילום. המצלמה, ששירתה אותה במשך שנים בעיקר ככלי תיעודי, משמשת עבורה שער כניסה חזרה לעולם המחול – הפעם מזווית אחרת, מתבוננת. ההתמקדות בצילומי מחול, מהווה עבור ארטמן סגירת מעגל עם עולם מופלא ומלא אתגרים, שהטביע את חותמו על חייה במשך שנים ועיצב את דמותה.

צילומי המחול של דגנית ארטמן מעבירים את הרגש הרב והעוצמה הבאים לידי ביטוי על הבמה ובסטודיו. היא מתמקדת ברגעים אינטימיים, אנושיים ונוגעים ללב.

ההיכרות והניסיון רב השנים שלה עם הטכניקות והעמל הרב של תחום המחול, בשילוב עם נקודת מבטה המיוחדת, מאפשרים לצופה להרגיש חלק מהסיפור עצמו. דרך הרקדנים.ות ותיעוד תהליכי היצירה, ארטמן מתבוננת על האדם בכלל, וגם על עצמה, על הרקדנית שהייתה ועל האדם שהיא היום.

במרכז התערוכה פועלים שני צירים מקבילים: צילומים מתוך חזרות והופעות של יצירות מחול, וטקסטים – העוסקים רובם ככולם בפחד, בחינוך לפעול מתוך פחד, ובאומץ הנדרש כדי להשתחרר ממנו אל החופש, אל היצירה.

הטקסטים שזורים בין התמונות כדימויים בפני עצמם, ומהדהדים את התחושות הנובעות בכל אדם באשר הוא אדם: הרצון לחיות, לחוות, ולבטא את עצמנו על כל המכלול שאנחנו. בעקבות הטראומה הקולקטיבית של "השבת השחורה" ב-7 באוקטובר, מקבלים הטקסטים של ארטמן משמעות רלוונטית יותר מתמיד.

בימים בהם הפחד מלווה כצל את חיינו, הדימויים והטקסטים מעוררים רגשות עמוקים אף יותר.

ארטמן חותמת את התערוכה באמירה אופטימית אודות היכולת האנושית להתנהל מול שינויים, להכיל אותם, להתאים את עצמנו אליהם, לכבד אותם ולגבש מולם עוצמה מחודשת, גם במחיר של צלקות. ביצירותיה, היא קוראת לנו ללמוד את תוואי השינוי תוך כדי נשימה – גם אם היא לא תמיד סדורה.

דבר האוצרת

בעולם הססגוני של צילומי מחול, דגנית ארטמן היא אישיות ייחודית ושונה. במובנים רבים, היא מורדת בביטויים הקלאסיים של שתי השפות אותן למדה באופן מקצועי: של הצילום ושל המחול כאחד.

בצילומים שלה ארטמן לא מחפשת את הנפת הרגל הכי גבוהה, או מתרשמת מהפריים הכי נכון – אלא תרה אחר הרגע האנושי ביותר. מגע יד רופף ובוטח. חריצת לשון. חיוכים. מבט שמחביא בתוכו עולם שלם. בשיח שבין המצלמה לבין הרקדנים, ארטמן הופכת את המצלמה למְסַפֵּר של הסיפור, שהדמויות שלו הן הרקדנים.ות, ובעת ובעונה אחת גם היא עצמה, וגם אני, וגם את ואתה.

תיעודי המחול שמצלמת ארטמן הם לא מפגן כוח של הרגעים החזותיים והאסתטיים של היצירה, אלא תרשים של הרגעים האנושיים הנוגעים ביותר ללב. בעבודה מלאת רגישות, הזדהות ואכפתיות, דגנית ארטמן כמו שולפת מתוך כל יצירה שהיא מתעדת את העולם הרגשי המלא שעמד מאחוריה והוביל לצורך ליצור אותה מלכתחילה.

בטקסטים המשולבים בתערוכה, דגנית משיבה את הסיפור לעצמה – לחוויה הקונפליקטית של רקדנית, של אישה, למסע העצמי שלה; ובה-בעת מחזירה את הסיפור בחזרה למסע של כל אחד ואחת מאיתנו, ולכוח שהיא מאמינה הטמון בכולנו לעבד את החיים ולזקק מתוכם את האלמנטים שנרצה שיובילו אותנו במציאות שלנו.

Choreography

ALIZA – BY RAVID ABARBANEL | UPROOTED – BY RAVID ABARBANEL | CRUMBLING – BY RAVID ABARBANEL

UNDERNEATH – BY RAVID ABARBANEL | SIX YEARS LATER – BY ROY ASSAF | II ACTS FOR THE BLIND – BY ROY ASSAF | GIRLS – BY ROY ASSAF

BOYS – BY ROY ASSAF | GOOFY – BY RONI CHADASH | VICTIMS & IMAGES – BY RONI CHADASH | MONSTER – BY SHARON VAZANNA

התערוכה הוצגה

בינואר 2024 בגלריית המבואה, הספרייה המרכזית ע”ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב.

ביוני 2024 בגלריה הלבנה, חצור.